תחנת הרכבת של צמח צומת דרכים היסטורי ויעד אסטרטגי לאורך ההיסטוריה

עלייתו של אזור צמח על מפת הרכבות המזרח-תיכוניות, הייתה תוצאה של החלטת הסולטן העות'מאני עבדל חמיד השני בתחילת המאה העשרים להקים את הרכבת החמידית חיג'אזית מדמשק לערי הקודש מכה ומדינה. הפרויקט השאפתני, תוכנן להקל על המאמינים לקיים את מצוות העליה לרגל (חג') לערים הקדושות, להוזיל ולפשט את הובלת הדגנים מהחורן ובעיקר להגביר ולייעל את השליטה האסטרטגית ברחבי האמפריה. 

הרכבת החיג'אזית, הוכרזה כ"רכבת הקדושה", שנועדה להיבנות אך ורק במימון מוסלמי והמאמינים נקראו לתרום להקמתה. אולם על-אף ההיענות הגדולה לא הספיקו התרומות לכסות את עלות ההקמה. לאחר שהצרפתים מפעילי המסילה מביירות לדמשק העלו את מחירי השימוש בה, בחר הסולטן בעיירה חיפה, שלא היה בה נמל, כמוצא למסילה חלופית ונקבע התוואי: העמקים-צמח-דרעא. העות'מאנים ניהלו את הפרויקט ואת הביצוע הובילו כמה מהנדסים , בראשם המהנדס הגרמני המוכשר היינריך אוגוסט מייסנר. בראשית 1903 החלה הסלילה מחיפה מזרחה.

ב 1905 הגיעה המסילה לצמח. נסיעת הבכורה בקו חיפה-דמשק, התקיימה ביום הולדתו של הסולטן עדל חמיד השני 15.10.1905. במחצית 1906 החל הקו לפעול באופן סדיר. הרכבות יצאו מידי יום מחיפה, אחת מהן המשיכה לדמשק ואילו האחרות הגיעו עד צמח ושבו לחיפה.  

בתקופת המנדט הבריטי, היה לרכבת תפקיד מכריע להתיישבות היהודית בעמקי הצפון. למעשה, הישובים, הוקמו ליד מסילת הברזל ונסמכו עליה.      

תחנת הרכבת של צמח

תחנת הרכבת של צמח, הייתה החשובה מבין מתשע התחנות הטורקיות בקטע חיפה-צמח )שהיה חלק משלוחת הרכבת  החיג'אזית מחיפה לדרעא( ואחת החשובות שבהן. תחנת צמח נבנתה בסמוך למאגר מים גדול (הגדול בישראל) והיא התחנה היחידה בקו רכבת העמק לה יש שני מיכלי מים למילוי הקטרים. 

מאז החלה ההתיישבות היהודית הנרחבת בעמקי הצפון, כונה קטע חיפה-צמח, "רכבת-העמק".

נקודות רבות מצביעות על היותה החשובה מבין תשע התחנות שנבנו על ידי הטורקים:

א. תחנת צמח הייתה מראשיתה תחנת קצה טופוגרפית, בשל מיקומה לפני הטיפוס במעלה הירמוך לדרעא, ולכן הייתה תחנה מעניינת מבחינת תפעול המסילה עצמה: מילוי מים, רמפת פחמים, מוסך קטרים. מעבר להצגת התשתית הנייחת בשטח התחנה עצמה.

ב. תחנת צמח הייתה תחנת קצה מדינית, מראשית תקופת שלטון המנדט הבריטי, מה שמוסיף מעבר לנושא המכס, והסגר לבהמות, והמורכבות של תפעול משותף עם החברה הצרפתית להפעלת המסילה, גם את הרומנטיקה של חציית גבולות. רכבת היא כלי תחבורה הצמא למרחבים גדולים (שאין באמת בתחומי מדינה כה קטנה בשטחה, בוודאי בצפונה). בתקופת המנדט הרכבות עשו דרכם גם למצרים בדרום ומ-1942 לטריפולי בצפון. 

ג. תחנת צמח הייתה חלק מתנופת הפיתוח האזורית החל משלהי התקופה העות'מאנית, וכל הכלכלה והחברה המודרנית מבוססת על יכולת תנועה. בכך תחנת צמח אינה שונה מתחנות מרכזיות אחרות, כי תנופת הפיתוח הזו הייתה באזורים רבים בארץ. אולם תחנת צמח בכל זאת מספרת את הסיפור הייחודי של עמק הירדן.  כבר מראשית ימי התחנה היו רכבות שהגיעו מחיפה רק עד לעמק הירדן ותחנת צמח הייתה לתחנה סופית (הסובבן) ומאותה תקופה ניכרת גם השפעת הרכבת על התפתחות הכפר סמח' – ודרך ימת הכנרת גם על טבריה – וההתיישבות היהודית באזור.

תחנת צמח – יעד אסטרטגי לאורך ההיסטוריה

תחנת הרכבת של צמח הינה צומת דרכים, מפגש בין גבולות והיוותה יעד אסטרטגי במאבק על השליטה בארץ, בין מעצמות ולאומים. 

אירועים היסטוריים מרתקים קשורים בתחנה. שלושה מהחשובים:

כיבוש התחנה על ידי הפרשים הקלים האוסטרלים במלחמת העולם הראשונה 25.9.1918

"מערכת מגידו"

בראשית 1917 הגיע צבא חבר העמים הבריטי אל שערי ארץ-ישראל, אך הובסו פעמיים על-ידי הכוחות העות'מאניים סביב עזה. בעקבות תבוסות אלו הוחלף הפיקוד הבריטי והגנרל אלנבי נטל את הפיקוד והוביל את צבאו לשורת ניצחונות מרשימים. בסוף אוקטובר 1917 הבקיעו כוחותיו של אלנבי את הקו העות'מאני סביב באר-שבע והתקדמו צפונה עד יפו וירושלים. במהלך חודשי חורף 1918 התייצב קו חזית לרוחבה של ארץ-ישראל, אשר כונה 'קו שתי העוג'ות'.                                                                     בספטמבר 1918 פתח הגנרל אלנבי במתקפה רבתי, אשר הביאה בתוך שבוע ימים בלבד לתבוסה של הכוחות העות'מאניים ולסיום הלחימה בארץ-ישראל. מתקפה זו זכתה לימים לכינוי 'מערכות מגידו'.   

כוחות הפרשים האוסטרליים הגיעו בדהרה על סוסים לבית-שאן, הרחוקה למעלה מ-100 ק"מ מנקודת המוצא, בשעות אחרי-הצהריים של ה-20 בספטמבר, פחות מיממה וחצי מפתיחת המתקפה! במהלך ליל ה-20-21 נע גדוד פרשים הודי-בריטי אל עבר ג'יסר אל-מג'מע (גשר נהריים, ליד חצר גשר הישנה) והשתלט עליו לפנות בוקר. 

בליל ה-24-25 לספטמבר 1918 נע כוח פרשים (אוסטרלי חטיבת הפרשים הקלה 4 האוסטרלית A.L.H  אל עבר התחנה בצמח,  אשר נחשבה ליעד אסטרטגי בעלת חשיבות יתרה. הכוח נע אל ג'יסר אל-מג'מע, חצה את הירדן והירמוך והתקדם אל צמח על הגדה המזרחית, משני צידי מסילת הברזל (אזור נהריים). התכנית הייתה להסתער עם אור ראשון, אולם מכת ירי הבהירה לתוקפים כי התגלו ולפיכך הסתערו היישר אל נצנוצי הרובים שלפניהם – הסתערות לילית רכובה יחידה ידועה במלחמת העולם הראשונה. עם הגעתם לפאתי תחנת-הרכבת זינקו הפרשים מעל סוסיהם והחלו בלחימת פנים אל פנים וטיהור מבני התחנה. הכוחות הגרמנים גילו נחישות רבה וירו מחלונות מבני התחנה והקרונות שניצבו על מסילות-הברזל. לחימת הפנים אל פנים האכזרית ארכה כשעה בטרם השתלטו האוסטרלים על תחנת הרכבת. חלק אחר של הכוח התוקף נכנס לעיירה, שם ההתנגדות הייתה פחות חזקה ובתוך זמן קצר השתלטו האוסטרלים גם על העיירה.                                                                                                                                                                 הייתה זאת ההסתערות הפרשים הרכובה הלילית היחידה המתועדת במלחמת העולם ומהבודדות המתועדות במלחמה המודרנית.

הגרמנים ניסו להימלט דרך הכנרת באמצעות שתי סירות שעגנו על חוף הכינרת. 

19 לוחמים אוסטרליים נהרגו בקרב מתוכם 11 היו לוחמים אבוריג'ינים, כמאה סוסים נהרגו. בצד הגרמני / עות'מני נהרגו מאה לוחמים ו 360 נשבו.

אם לסכם: 

• ב"מערכת מגידו" התנהלה תנועת כוחות פרשים קרבית ע"ג סוסים מהמהירות שידעה ההיסטוריה המודרנית. שיאה בהסתערות הפרשים הלילית הדרמטית על תחנת צמח, היחידה המוכרת בהיסטוריה של מלחמת העולם. 
• קרב הירואי זה מסמל קיצה של תקופה: סיום שלטון האימפריה העות'מאנית בארץ ישראל וראשיתו של השלטון הבריטי.  "בעל הבית" מתחלף בארץ ישראל.

התקפות בדואים מעבר הירדן על התחנה וסביבתה 1920

הכוח הפרשים ההודי שהגן על עמק הירדן

ברקע הקרב באפריל 1920, עמד המאבק המדיני על ארץ ישראל בשלהי מלחמת העולם הראשונה

ולאחריה.

הבריטים אשר כבשו את האזור הסתבכו בצבת הבטחות ל: תנועה הלאומית הערבית בראשות האמיר פייצל / התנועה הציונית /  בעלי בריתם הצרפתים.

בזמן בו דנו הבריטים והצרפתים באירופה על עתיד המזה"ת וארץ ישראל, ניסו ראשי התנועה הלאומית הערבית, לקבוע עובדות בשטח ולהכתיר את פיצל כמלך "סוריה הגדולה", כולל ארץ ישראל.

אולם סוריה ולבנון היו אמורים להיות שטח בשליטת המנדט הצרפתי. וכבר בדצמבר 1919 הצבא הבריטי פינה את כוחותיו מדרום לימת החולה. המאבק בין הלאומנים הערביים לצרפתים (שכבר הניעו כוחות ללבנון) היו הגורם העיקרי לקרב תל חי  ב 1.3.1920      

חוסר הודאות המדינית וההתנגדות הערבית לציונות, הביאו לפרץ של גל אלימות גדול כלפי היהודים בירושלים בראשית אפריל "מאורעות תר"ף". הבריטים נערכו לאפשרות שגל הלאומיות הערבית הגואה, יופנה אף לעברם. המודיעין הבריטי בארץ ישראל עקב אחרי הכוחות הערביים החמושים היטב ששלטו עדיין באזור דמשק. מפקד הצבא הבריטי בארץ ישראל הגנרל בולס, העריך בראשית מרץ 1920 כי הערבים חשים שבריטניה נטשה אותם במאבקם מול הצרפתים, עלולים לעשות מאמץ למנוע עזרה בריטית לצרפתים. זאת ישיגו בכך שיעסיקו את הכוחות הבריטיים בארץ ישראל באמצעות ליבוי רגשות אנטי ציוניים ופשיטות של בדווים מעבר הירדן. בולס מדווח על ריכוז כוחות ערביים ומתנדבים באזור א סלט בירדן ובאזור סמח'.

כמענה לאיום תוגברו הכוחות באזור וגדוד פרשים הודי מרג'ימנט Central India Horse נשלח להקים מחנה ליד העיירה סמח' ותחנת הרכבת הסמוכה.

הרג'ימנט היה מורכב מחילים סיקיים ומוסלמים (שרתו בפלוגות נפרדות) אשר הועברו לזירת ארץ ישראל אחרי שלוש שנות לחימה בחזית צרפת. בספטמבר 1918 לקחו חלק בפריצה הגדולה ממגידו לעמק יזרעאל ומשם עד לדמשק ואל חמה. בעירה ביסן (בית שאן) ותחנת ג'אסר אלמג'מיע הוצבו פלוגות מהרג'ימנט השני.

בראש פינה ישב גדוד רגלי שמוצאו מחבל פנג'אב וחלק מאנשיו הוצבו בגשר בנות יעקב, ביסוד המעלה.

בטבחה הוצב גד' רגלי שמוצאו מבומבאי. 

באמצע חודש אפריל 1920 החלו פשיטות בדווים באזור בית שאן. במהלך שוד בקר נורו יריות על פרשים הודים, שלושה סוסים נהרגו ושניים נפצעו. 

האירועים (17/18 באפריל) עברו למלחמיה סמח' ולאזור דגניה ב'.  המושל הבריטי בטבריה סיפק כ 200 רובים ליוסף נחמני מפקד ההגנה היהודית באזור ויחידת ג'נדרמרים בראשה עמד בכור שיטרית (לימים שר המשטרה) תגברו את היישובים. 

ההתקפה הגדולה כוונה כלפי הגדוד ההודי שישב באזור התחנה בסמח'.                                                     בשבת ה 24 באפריל 20 החלה המתקפה הגדולה כשהבדווים מתקרבים בחסות הקמה הגבוהה והסתערו על תחנת הרכבת. המפקדים הבריטיים שהיו למודי ניסיון ממלחמת החפירות במלחמת העולם הראשונה, חיכו לבדווים הניחו להם להתקרב ואז פתחו באש קטלנית. 

העליונות הטכנולוגית הבריטית שבאה לידי ביטוי בכוח אש גדול, הכריעה את המערכה גם באזור צמח.

סיכומו של הקרב: 200 בדווים נהרגו. נהרג חייל הודי וארבעה חיילים הודים וטייס בריטי נפצעו,                                11 סוסים נהרגו או נפצעו.

כישלונה של ההתקפה בסמח' הציל מן הסתם את היישובים באזור.

חשיבותו של הקרב:

• היה זה ניסיון ראשון ויחיד של נושאי לאומיות ערבית להתקומם בכוח נגד הצבא הבריטי בארץ ישראל.

לא יהיה ניסיון התקוממות דומה עד למרד הערבי באמצע שנות ה30. (התקפה נחושה של ערבים על מחנה בריטי לאור היום).

• ההכרעה המוצלחת של הקרב בסיוע מטוסים בריטיים.

• ביוני 1920 הודיע השלטון הצבאי הבריטי על ההחלטה לסלול כביש מסמח' לטבריה  ולטבחה ולהפקיד את הביצוע בידיים יהודיות. את הכביש סלל "גדוד העבודה". סלילתו הייתה כתוצאה מצרכי הביטחון של הצבא הבריטי.

הקרב לכיבוש תחנת הרכבת של צמח במלחמת העצמאות מאי 1948

בבוקר שבת 15.5, עם הכרזת המדינה, התקדמו כוחות סוריים, אל עמק-הירדן – מכיוון פיק ומכיוון אל-חמה.

ב-07.30 נמצאו כבר הסורים בתל אל-קסר ובתל-דוויר (מכון המים של שער-הגולן ומסדה). כוחות טנקים,

משוריינים ורגלים התפרסו לקראת תקיפת צמח. כח השריון נע בשתי מגמות: לקרנטינה – השייכת לתחנת הרכבת ומרוחקת ממנה מס' ק"מ. הכח הסורי התוקף, לא ידע שהקרנטינה ננטשה ע״י כוחותינו ב-10 בבוקר, ירה בכיוונה אש עזה, ונכנס אליה בשעה 12. המגמה השנייה של השריון, הייתה בכיוון הכפר צמח.

חלק מכוח הרגלים פנה, אף הוא, לכיוון הקרנטינה וחלקו השני – לכיוון המחנה הנטוש של חיל-הספר העבר-ירדני. כל אותו זמן, נורתה אש תותחים, טנקים ומקלעים, לכיוון שער-הגולן ומסדה, ולכיוון צמח.

למחרת 16.5 בבוקר, נע כח השריון הסורי צפונה לכיוון סמרה ודרומה – לכיוון צמח. השריון התפרס בצורת פרסה, משפת הכנרת ועד מסילת-הברזל ובמבנה זה התקדם תוך ירי רצוף לכיוון צמח. התפתחו 

חילופי אש עם הפלוגה הישראלית בצמח. האש הסורית כוונה במיוחד אל בניין תחנת-הרכבת והמבנים סביבו, וכן אל השכונה הגדולה מנשיה (בסטין, במפות האזור), שמדרום לתחנת הרכבת. בבית-הקברות, הנמצא בחלק הצפון מזרחי של צמח, נוצר מגע קרוב בין המגינים הישראלים והתוקפים הסורים.

השריונים הסורים נעו בחופשיות מדרום למסילת-הברזל בתנועת לפיתה של צמח מדרום. למגיני צמח היו כלי-נשק נחותים ומעטים ביחס לכח הסורי התוקף. למרות זאת פגעו כוחותינו באחד המשוריינים והוציאו מכלל פעולה את מחלקת הרגלים שניסתה להיכנס אל השטח הבנוי של התחנה והכפר. בסופו של יום לחימה קשה זה, הייתה רוחם של מגיני צמח מעודדת למדי.

ביום ב' – 17 במאי, הסתפקו הסורים בהרעשה ארטילרית וירי של הרכב המשוריין, אך לא ניסו להתקדם אל תוך צמח. ביום זה, הרבו הסורים בהפצצות מן האוויר, על יישובי עמק-הירדן.

יום ג' 18 במאי, היה יום הקרב הקשה ביותר ובו הוכרע הקרב. ב-04.30 פתחו הסורים בהרעשה כבדה על צמח וב-05.00 התקפת טנקים ושריוניות (כ-30), בתנועה רחבה ובאש, אל כיוון מחנה חיל הספר העבר- ירדני וצמח, תחילה לכיוון החלק המזרחי של השכונה החיצונית – מנשיה. כבר בשעה מוקדמת זו, נפגעו 3 ממפקדי כח המגן ובשעה 06.00 החלה נסיגה חלקית של כוחותינו מהשכונה הדרום-מזרחית של צמח. ב-06.30 הגיע האויב לתחנת-צמח.

ההפצצות שהתמשכו, יחד עם העדר ביצורים ותעלות-קשר בתוך צמח, נפילת תותח נ"מ שירה נגד השריון בכינון ישיר ונסיגתו של השני לכיוון המשטרה, הציבו את המגינים במצב קשה ביותר. מספר הנפגעים הלך וגדל, בד-בבד עם יציאתם מכלל פעולה של כלי נשק רבים. 

השריון הסורי החל נע ויורה אל משטרת צמח, תוך כיתור הכפר ובמקביל נע כח משוריין אל תוך צמח. רב המפקדים נפגעו. נסיגת כוחותינו המשיכה וחלקה הייתה בלתי מסודרת ותוך נפגעים רבים. סמוך ל-08.30, כיתרו טנקים סורים את משטרת צמח. תגבורות שנשלחו מדגניה א' ומדגניה ב', נתקלו באש אויב, לפני שהגיעו לצמח. צמח נפלה בידי הסורים והלוחמים הנותרים נמלטו, חלקם הגדול נפגע. עתה התפנו הסורים לתקיפת שער-הגולן, מסדה והדגניות…

אחרי שנכשלו הסורים בהתקפותיהם על הדגניות ואחרי שהגיעה לכוחותינו תגבורת תותחים, נסוגו יחידות הצבא הסורי והעתיקו את המאמץ העיקרי בכיוון גשר בנות יעקב. צמח נעזבה ונתפסה ע״י כוחותינו.

סיפור אישי, שהתרחש במבנה העובדים  ששופץ (כ-15מ' צפ'-מז' למבנה התחנה): ככל הנראה, ב-15 למאי, מצאו עצמם דני קזין וחמשת חבריו, נצורים בבית העובדים (ששופץ לאחרונה וישמש ככיתת לימוד), מנהלים קרב קשה עם מאות סורים. לאחר שני ימי לחימה קשים, דני נפגע בקרב והיה לחלל הראשון בקרב על עמק הירדן במלחמת השחרור.

סוף פעילותה של תחנת צמח

ב 16.6.1946 פוצצו חבלני הגדוד השלישי של הפלמ"ח במסגרת "ליל הגשרים" 11 גשרים ובהם ג'אסר אל אהווה שעל הירמוך. בכך שותקה תנועת הרכבות בין ארץ ישראל , ירדן וסוריה. לקראת 1951 לאחר פיצוצם של מספר גשרונים באזור חדלה "רכבת העמק" את פעילותה.