ערב יום העצמאות תשפ"ג: מלאו שבעים וחמש שנים לנפילתו של לוחם הפלמ"ח דניאל (דני) קזין ז"ל שהיה בן יחיד להוריו והוא בן 22 שנים. דני שירת כמא"ז (מפקד אזור) הקיבוצים פורייה ואלומות ערב מלחמת העצמאות והיה לחלל הראשון שנפל על הגנת עמק הירדן בעת מלחמת העצמאות.
היום, עשרות שנים לאחר נפילתו ב 15.5.1948 בקרב הירואי שהתרחש בתחנת הרכבת של צמח, קרב בו לקחו חלק שישה לוחמים צעירים מול פלוגת חיילים סורים אשר התמקמה מול קיבוץ מעגן (של היום), ניצב הספסל להנצחתו של החלל שסיפורו כמעט נשכח.
"דני קזין ז"ל נולד בירושלים, בן יחיד להוריו, אביו עלה לישראל מסקוטלנד והגיע במסגרת הגדודים העבריים", מספר שור ענתבי (קרוב משפחה של דני ז"ל), על פי הסיפור המוכר לנו דני גויס ב- 1946 לבריגדה, ליחידת הנוקמים בנאצים ("היחידה הגרמנית") ונשלח לאירופה. עם שובו מהבריגדה הוא התגייס לחטיבת יפתח של הפלמ"ח והגיע לקיבוץ פורייה, שהיה בראשית הקמתו, ומונה למא"ז (מפקד אזור) של הישובים הצעירים פורייה ואלומות. ב-15 למאי 1948, חצו הסורים את הגבול ושעטו לכיוון עמק הירדן, כשתחנת הרכבת של צמח הייתה אחד היעדים המרכזיים של הכוחות הסוריים. דני הבין שהלחימה בעמק הירדן כבדה והחליט לרדת מרכס הפוריות עם קבוצת צעירים ולעזור בבלימת הכוחות הסוריים. דני המתין לשעות אחר הצהריים ולקח איתו חמישה חברים מפורייה ומאלומות. הם יצאו "לעצור את הסורים". לאחר שניסו לחבור למפקדה במשטרת צמח, החליטו להמשיך לנוע לכיוון תחנת הרכבת של צמח. הצבא הסורי התקדם לכיוון צמח עם טנקים ומאות חיילים. ב-15 למאי 1948, דני וחמשת חבריו מצאו עצמם נצורים ולוחמים בתוך התחנה. במקום התנהל קרב קשה עם מאות סורים. לאחר יום וחצי של לחימה קשים, נפגע דני מצלף סורי בראשו. דני נפל גוסס. חבריו הצעירים וחסרי הניסיון, עקרו דלת מאחת החנויות בכפר סמח עליה השכיבו את דני וחזרו לפורייה, שם הוא נקבר. היה זה קרב הבלימה הראשון של כוחות ההגנה מול הכוחות הסורים ששעטו לכיוון עמק הירדן וטבריה.
באותה עת לא היה בית קברות ביישוב. הוריו קיבלו את ההודעה רק מספר שבועות, לאחר שבת דודתו, גם היא קשרית בפלמ"ח ביררה אודותיו. ב-1964 הועברה גופתו של דני ז"ל להר הרצל מקום קבורתו הנוכחי". במקום בו נקבר דני בפורייה, הוקמה מצבה לזכרו לפני כשמונה שנים.
סיפורו של דני קזין ז"ל והנצחתו, משתלבת עם מעשה שיחזור התחנה והקמת הקמפוס האקדמי העוסק בלימוד, מחקר ואהבת ארץ ישראל. "הקמת הספסל להנצחתו היא במובן מסוים סגירת מעגל ולעיתים נידמה שהיושבים על הספסל ליד המסילה והקרונות המשוחזרים, ממתינים היום שבעים וחמש שנים מאוחר יותר, לימים אחרים בהם נוכל להגיע שוב למחוזות אחרים… אולי לדמשק והפעם בפחות משמונה שעות"!!
Webtopus בניית אתרים