משטרת צמח (סמח' سمخ)

Zemach Police Station (Semakh)

תחנת משטרת צמח הוקמה עבור הבריטים בשנת 1940 ע"י סולל בונה, כחלק ממערך 62 מצודות משטרה שנפרשו בארץ בנקודות אסטרטגיות השולטות במרחב בהמלצת צ'רלס טיגרט ((Tegart שבחן את היערכות המשטרה לאחר פרוץ המרד הערבי (1939-1936). טיגרט המליץ על בניית מבצרים שייתנו מענה לצרכי המשטרה לשם מילוי משימותיה. התחנה, מטיפוס המשטרה הכפרית, הוקמה במקום זה לצורך שליטה על תחנת הרכבת בסמח' (צמח) וסביבתה הכפרית.

בניין תחנת משטרת צמח ממוקם סמוך לצומת צמח, צמוד לכביש 90 טבריה-בית שאן. מתחמו משתרע על שטח כ-5 דונם. הבניין הוא אחד ממצודות טגארט (טיגארט) שהקימו הבריטים בארץ ומספרו הסידורי 025, נבנה כחלק מתוכניתו של סר צ'ארלס טגארט להגנה על החיילים והשוטרים הבריטים ששירתו בארץ ישראל, וכדי לשלוט במרחב הערבי הסמוך לגבול.

טגארט, קצין משטרה בריטי ששירת בהודו כמומחה ללוחמה בטרור, הוזעק לארץ ישראל בשנת 1937, בשיא תקופת מאורעות "המרד הערבי הגדול" -מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, כדי לייעץ, לארגן ולתאם את המאבק של שלטונות המנדט כנגד המורדים והפורעים מערביי ארץ ישראל ומפני הכוחות הבלתי סדירים שחדרו לארץ מצפון מסוריה ומלבנון.
על-פי יוזמתו והמלצתו הוקמו בין השנים 1943-1938 ברחבי הארץ, בערים החשובות, בצמתי דרכים ובנקודות אסטרטגיות עשרות מצדיות ותחנות משטרה (מצודות) מבוצרות שכונו על שמו, מצודות טגארט (או בפי העם מצודות טיגארט). מבנה משטרת צמח הוקם על-ידי "סולל ובונה" ובנייתו ארכה כשנתיים. כמו מבני טיגארט רבים שבנו הבריטים באותה תקופה ברחבי הארץ, נבנתה מצודת צמח תוך שימוש בטכנולוגיה מתקדמת יחסית לאותה לתקופה ורמה גבוה של תכנון וביצוע. בכניסה למבנה מצידו המזרחי הוצב שלט חרסינה שהוטבע על-ידי הבריטים ועליו שם התחנה -צמח, בשלוש שפות: אנגלית, ערבית ועברית. סגנון הבנייה האדריכלי של מצודת צמח די דומה לשאר מצודות הטיגארט שנבנו ברחבי הארץ בשנות ה-40. המבנה הוא בעל שתי קומות בפינתו הצפונית-מערבית מגדל-עמדת שמירה מבוטן ותצפית עם חרכי ירי, למבנה חצר פנימית ומוגנת, כניסה ראשית אחת וכניסה נוספת לחצר.

מצודת המשטרה בתקופת מלחמת העצמאות
מבנה המצודה בצמח שימש את כוחות הצבא והמשטרה הבריטי באזור בתקופת המנדט טרום הקמת המדינה. לא רחוק מהמצודה שכן הכפר הערבי סמח' (צמח). משפקע תוקף המנדט פינו הבריטים את הארץ. ב-27 באפריל 1948 בהתקרב פינוי הכוחות הבריטיים מהארץ, תחנת משטרת צמח שחלשה על מפגש שלושת הגבולות פונתה נעזבה על-ידי הבריטים ונמסרה בחשאי לערביי הכפר סמח' (צמח). בו ביום, בליל ה-28 באפריל 1948 יצאה כוח של ההגנה לכבוש את מצודת משטרת צמח. הכוח התקרב עד סמוך למבנה וחיכה עד שהחבלנים יפוצצו חור בקיר הצפוני של מצודת המשטרה כדי לפרוץ פנימה. חבלנים התקרבו לקיר המצודה והפעילו מטען חומר נפץ שגרם לחור גדול שדרכו פרצו כוחות ההגנה פנימה ללא התנגדות הערבים שברחו לאחר הפיצוץ.
ביום הכרזת המדינה ב-15 במאי 1948 פלשו כוחות סורים גדולים אל עמק הירדן ובמשך מספר ימים נערכו קרבות קשים על השליטה בצמח ובכלל זה על מבנה המשטרה.
ב-18 במאי 1948 כבש כוח הפלישה הסורי את מבנה המשטרה ונבלם אותו יום במחיר כבד של 52 נופלים מבין לוחמינו. ב-20 במאי עם ערב נסוגו הסורים מתחנת המשטרה ומבנה המשטרה עברה לידי כוחות ההגנה. בחומה הצפונית של מבנה מצודת צמח במקום בו פרצו לוחמנו בתקופת מלחמת השחרור לתוך המצודה וכבשוה, מוצב עד היום שלט לזכרם של הלוחמים שנהרגו בקרב על המצודה.

תחנה משטרת צמח לאחר הקמת המדינה
לאחר מלחמת העצמאות ועד לתחילת שנות האלפיים שימש מבנה המשטרה בצמח את צה"ל ששיכן בו את מפקדת הכוחות שפעלו לאבטחת הגבול והגנה על הישובים באזור עמק הירדן ועמק בית-שאן, בהמשך, בשנות ה-60 שוכנה במבני תחנת המשטרה בצמח מפקדת חטיבה צה"לית שהייתה אחראית על אבטחת גבול ירדן באזור עמק הירדן ועמק בית שאן. בשנת 2000 נטשה חטיבת העמקים (חטיבת צמח) את מבנה משטרת צמח בעקבות איחודה בשנת 2003 עם חטיבת מרחבית הבקעה. ומאז ועד היום עומד המבנה הגדול שומם עזוב ומוזנח.

הקרב על משטרת צמח – 18 במאי 1948

ב-15 במאי 1948, מיד לאחר הכרזת העצמאות, פלשו צבאות סוריה ועיראק לעמק הירדן, כשיעדיהם הראשונים היו משטרות גשר וצמח. מול צמח נערכו הסורים בתל אל–קאסר (היום תל קציר) וכעבור שלושה ימים, ב-18 במאי, תקפו את הכפר סמח' ואת משטרת צמח בכוחות שכללו חטיבת חי"ר מתוגברת בטנקים ושריוניות ובסיוע תותחי 75 מ"מ. מולם נפרסו להגנה פלוגה מגדוד 12 (ברק) של גולני יחד עם כמה כיתות מיישובי האזור, מתוגברים ב-2 תותחי 20 מ"מ.

ההתקפה הסורית התחילה בשעה 04:30 בהפגזה כבדה מתותחי 75 מ"מ ומרגמות 81 מ"מ. בשעה 05:00 יצאו שלושת הגדודים הסורים להתקפה, מלווים בטנקים ושריוניות – שני גדודים לעבר הכפר סמח' ומתחם הרכבת והגדוד השלישי נערך מדרום, מול שער הגולן ומסדה, לחסימת תגבורות. הכוחות הישראלים נסוגו לאחור והתקבצו בתחנת המשטרה. בשעה 07:30 חצו הטנקים הסורים את הכביש ליד אפיקים, ואיימו לכתר את המשטרה גם ממערב. בשל עוצמת ההתקפה התחילו יישובי העמק בפינוי מהיר של הילדים, דבר שהוסיף לחץ על הלוחמים. בעוד מג"ד 12 וכמה מקציניו מנסים לארגן את הכוחות להתקפת נגד, החלה נסיגה של חלק מהלוחמים לעבר דגניה א', כשהם חשופים לאש הסורים משני האגפים – מעטים מהם ניצלו, רבים נורו מגבם.

בארבע שעות הקרב נפלו 54 לוחמים ו-87 נפצעו – 23 מהנופלים היו חיילי גולני ו-31 האחרים היו מקיבוצי העמק, מטבריה ומיישובי הסביבה.

לקחי הקרב המר נלמדו מיד ויומיים אחר כך, בבוקר 20 במאי, נבלם הכוח הסורי בהתקפתו על הדגניות, הוכה קשות ונסוג גם מתחנת המשטרה.

The Battle for the Zemach Police Station – May 18, 1948

On May 15th 1948, immediately following the Israeli Declaration of Independence, the Syrian and Iraqi armies invaded the Jordan Valley, with their initial targets being the Police Stations at Gesher and Zemach. Near Zemach, the Syrians concentrated their forces at Tel al-Qasr (today Tel Katzir). Three days later, on May 18th, they launched a full-scale assault on the village of Samakh and the Zemach police station, deploying an infantry brigade reinforced with tanks and armored vehicles, supported by 75 mm cannons. Defending the area was a company from Golani's 12th Battalion (Barak), along with several squads from local settlements, reinforced by two 20 mm cannons.
The Syrian attack began at 04:30 with heavy bombardment from 75 mm artillery and 81 mm mortars. By 05:00, three battalions advanced, supported by tanks and armored vehicles—two battalions targeting the village of Samakh and the railway complex, while the third positioned itself to the south, near Sha'ar HaGolan and Masada, to block potential reinforcements. Israeli forces fell back and regrouped at the police station. By 07:30, Syrian tanks had crossed the road near Afikim, threatening by that to cut the police station from the west as well. As the intensity of the assault grew, the surrounding settlements began evacuating their children, adding further strain on the fighters. While Golani's 12th Battalion and a few of its officers attempted to rally the troops for a counterattack, a partial retreat began toward Degania Alef. Exposed to Syrian fire from both sides, only a few survived; many were shot from behind as they withdrew.
During the four-hour battle, 54 fighters lost their lives and 87 were wounded. Among the fallen, 23 were Golani soldiers, while the remaining 31 were from the Valley’s Kibbutzim, Tiberias, and the surrounding communities.
The lessons learned from this bitter battle were applied swiftly. Just two days later, on the morning of May 20, the attacking Syrian force was halted in its assault on Degania Alef and Degania Bet, suffered significant losses, and retreated, including from the police station.