תחנת צמח אינה רק תחנת רכבת!

תחנת צמח אינה רק תחנת רכבת!!

 תחנת צמח כמרכז לפעילות אווירית 

החל ממלחמת העולם הראשונה ועד ראשית שנות החמישים, היה אזור תחנת הרכבת של צמח, אזור בו היה שדה תעופה (אירודרום) צבאי ואזרחי. במקום התנהלה באותן שנים פעילות אווירית עניפה כשתחנת הרכבת הייתה במרכזה. להלן מספר נגיעות היסטוריות בנושא (הרחבה בנושא ניתן לקבל בהרצאה מסודרת בתחנה). 

הטייסת הגרמנית  FA300סמוך לתחנת הרכבת של סמח'

בקיץ 1918 עם קריסת קווי המגננה הטורקיים, כאשר היה ברור שהבריטים עלולים לכבוש תוך פרק זמן קצר את אזור רמלה, בו רוכזו כעת כל הטייסות הגרמניות בא"י.  הוחלט להעתיקן צפונה לפריסה מחודשת.

אחת הטייסות החשובות הייתה טייסת  FA300,  בפיקודו של סרן קריגר התמקמה באירודרום בסמח'  (צמח) שהיה ממוקם בשדה פתוח מדרום לתחנת הרכבת של סמח'. האירודרום היה בסמוך ומדרום לתחנת הרכבת ואילו המפקדה מוקמה בסמוך למוצא הירדן ליד קיבוץ דגניה א'. הטייסים "פינו" את חברי קבוצת דגניה א' והשתלטו על בתיהם. אל האירודרום היום מגיעים מידי בוקר רכובים על סוסים.

בשל ריחוקו מהחזית, שדה צמח היה אחרון שדות-התעופה הגרמניים בארץ-ישראל שנפל בידי הבריטים.  ב-19  בספטמבר  עם תחילתה של "מתקפת מגידו"  של גנרל אלנבי,  זיהו תצפיות האוויר של  האוסטרלים  5-6  דירי מטוסים בשדה והבחינו במטוס שמיש  אחד בלבד. למחרת, ב-20 בספטמבר,  נמסר שנמלטו  12  מטוסים גרמנים משדות-התעופה של ג'נין ועפולה לצמח,  אך גם אם נחתו שם היה זה כחלק מנסיגתם לעבר דרעא ודמשק ביום המחרת. 

ב-21.9.1918  עזבו אנשי טייסת  FA300,   את דגניה בחופזה והטיסו את מטוסיהם לדרעא שבסוריה  כ-50  מזרחה במעלה נהר הירמוך.  בעוזבם את בסיסם בסמח' צמח שרפו אנשי הטייסת חלק מהציוד, אך הותירו אחריהם נשק, מטבחים ניידים וציוד רפואי.  

שדה התעופה (ליד תחנת הרכבת בצמח) כשדה תעופה בין לאומי

בתום מלחמת העולם הראשונה ננטש שדה התעופה בצמח ולא נעשה בו שימוש ע"י קורפוס התעופה המלכותי הבריטי. רק בשלהי 1931 חזרה צמח למפת שדות-התעופה של ארץ-ישראל, כשדה תעופה אזרחי בין-לאומי בשרות חברת Imperial Airwaysבקו הטיסה מלונדון להודו. גם הפעם לא נסללו מסלולים, וטיב השטח המישורי נטול הבוץ אפשר את הפעלתם של המטוסים ע"ג קרקע חשופה. נוסעיה של חברת Imperial Airways הגיעו לטבריה מבריטניה במטוס ימי שנחת על פני הכנרת, והועברו לשדה התעופה בצמח, אחרי לינת לילה במלון טבריה (במידה ונדרש.) מצמח המריאו הנוסעים בדרכם למזרח במטוס יבשתי. מטוסי היבשה שפקדו תדיר את השדה בצמח היו מטוסים דו-כנפיים, בעלי ארבעה מנועים, מדגם "הנדלי פייג' ."HP.42 למטוסים יועדו ל-24 נוסעים וארבעה אנשי צוות. הם נחשבו בשעתו לגדולים מסוגם בעולם בסה"כ נבנו ארבעה מטוסים מדגם  HP.42לצורך טיסות בנתיבים האסייתיים.

הפעילות בשדה התעופה בצמח הסתיימה עם פתיחתו של שדה התעופה בלוד אשר החל לפעול באופן סדיר בשנת ,1936ואליו הועתקה הפעילות של חברת Imperial Airways בארץ ישראל.

הקמת חברת אווירון והתבססותה בעמק הירדן

בתקופת מאורעות תרצ"ו, דב הוז ויצחק בן יעקב ,שני אנשי 'ההגנה'  מעמק הירדן שהתעניינו בתעופה,  גיבשו תכנית להקמת חברת תעופה עברית שתפעל בחסות המוסדות הלאומיים. כמטרה רשמית קבעה חברת אווירון לקיים שירות אוויר לנוסעים בין תל אביב, חיפה וטבריה.  

למעשה החברה המסחרית  שמשה  רק  ככיסוי למטרתה האמיתית  לשמה הוקמה  –  סיוע אווירי במצבי חירום ליישובים מנותקים. החשאיות בנוגע לפאן הביטחוני של החברה הייתה נחוצה מתוקף היותה של ארץ ישראל שטח מנדט בריטי. בעיצומם של המאורעות, ביולי 1936, המוסדות הלאומיים אישרו את תכניתם של הוז ובן יעקב, והוקמה חברת 'אווירון' בראשותם. בסיס הפעולה לצרכים הביטחוניים נקבע בעמק הירדן,  הרחק מעיניהם הבוחנת של מוסדות השלטון המנדטוריים. כך הוקם בית הספר לטיסה של החברה באפיקים.   

עם התחלת פעילותה, התקשתה החברה להתקיים מבחינה פיננסית.  היה ברור שכדי שזו  תשרוד כלכלית יצטרך לגדול נתח הפעילות המסחרית שלהחברה. הסתירה שנוצרה בין הכוונה הביטחוני תלבין הפריצה  לשוק המסחרי גרמה למתח מתמיד ביחסים בין ראשי החברה לבין הנהגת הישוב. היחס לפיתוח התעופה מבחינת הישוב היה אוהד מחד, אך סדר העדיפויות הלאומי מאידך הכתיב את דחיקת הסיוע הכספי של מוסדות הישוב, שהיה נחוץ לפעילות הביטחונית של החברה.                                                                       

מלבד קורס הטיס של 'אווירון',  הופעלו מטוסי החברה  גם במשימות  בעלות אופי  לאומי, והרווח הכלכלי היה יעד משני בחשיבותו. הצד המסחרי של החברה כלל רק קו סדיר אחד בין לוד לבין חיפה, וכן שירות 'טקסי אווירי' שירות טיסות מיוחדות,  ששימש אף הוא למשימה לאומית  -הטסת מנהיגי היישוב ליעדים שונים בעולם.

לעומת זאת, הצד הביטחוני של 'אווירון' היה גדוש בפעילות.  מטוסי החברה היו חגים מעל קבוצות חקלאים ופועלים במקומות מרוחקים ושומרים עליהם,  מקשרים  בין  יישובים מרוחקים למרכז היישוב היהודי בדרך האוויר על ידי אספקת מזון, תחמושת וכוח אדם או פינוי פצוע לבית חולים בעיר,  מלווים את העלייה לקרקע בימי 'חומה ומגדל'  בייחוד בהקמת חניתה במרץ  1938 ומסייעים בתצפית למבצעי 'פלוגות השדה' שהוקמו כי לעמוד אל מול ההתקפות הערביות.                                                                          

עם שכוח המאורעות בשנת 1939, חברת התעופה נדרשה פחות להגנת היישוב.  בשלהי שנת  1940  נהרגו הוז  ובן יעקב,  חלוצי התעופה העברית, בתאונת דרכים. בנובמבר  1947  הועברו מטוסי החברה לרשות "שירות האוויר" של ההגנה, שלימים הפך  לחיל האוויר,  והוטסו  משדה התעופה בלוד לשדה דב בתל אביב. חברת אווירון פורקה סופית ב-1948.